אולי המקום היחיד בעולם שבו אתה יכול למצוא ביזון אמריקאי (לעומת. תאו) עמד ליד חוף ליד עץ דקל. השבוע בסנטה קטלינה היה אחד נפלא, ולמרות אביב מגניב עם כמה כפור שלא בעונה, קצת איסוף הגון נעשה. הנה רק כמה תמונות משעשעות ותבחין בדבר אחד מיד: אין שדות של פרחי בר! כפי שמתברר, כמעט מאה של עז, רעיית חזירים וביזונים השאירה בעיקר דשא וקקטוסים באי. בשלב מסוים נגמרו 1000 ביזונים ואינספור עדרי עיזים; זה פלא שמשהו שרד בכלל! היום, למרבה המזל נותרו רק כ-200 ביזונים צנועים שהם אפילו במניעת הריון (ניחשת את זה, אתה לא יכול לירות בדברים הארורים מאז אנשים “אהבה” אוֹתָם – בדיוק כמו האקליפטוס המטופש שאי אפשר לקצץ). בתוך 1924 קטן שמעו על ביזון הובאו לצלם את הסרט האמריקאי הנעלם. כמובן, הפרויקט חורג מהתקציב, הסצינה נחתכה והחיות שוחררו במקום לשלם כדי להחזיר אותן הביתה. 80 שנים מאוחר יותר ונשארת עם אי שאתה יכול רק להילחם אליו “לְשַׁמֵר” ולא לשחזר. עובדה עצובה היא שאין לנו שמץ של מושג איך היה האי בפועל. יש אפילו השערה ששועלת האי האנדמית (מהם ראינו 6!) הובא על ידי עמים ילידים לפני כמה אלפי שנים מהאיים הסמוכים. אני מניח שזה בטבע שלנו להתעסק עם הסביבה שלנו.
בזמן שצילמתי את האמור לעיל, החיה הזו ניגשה מאחורי. זה לא רץ, הייתי!
זה פוסט מהנה, כריס, מלא בטיפים קטנים של מידע. אני אוהב את זריקת הביזון והדקל, כמו גם הרץ.
תודה! קטלינה היא מקום כל כך מוזר, מתוכננים לי עוד כמה מעקבים.